החלטה בתיק רע"פ 4790/13

1.             לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים: א' כהן, מ' יועד הכהן ו-ע' שחם), בע"פ 22706-05-13, מיום 22.5.2013. בפסק דינו, דחה בית-המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ש' לארי-בבלי), בת"פ 25251-05-11, מיום 24.4.2013.

רקע והליכים קודמים

2.             נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו במטרה להכשיל, לפי 273 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). (יצוין, כי יסוד "הכוונה להכשיל" מופיע בסעיף 274(1) לחוק העונשין ולא בסעיף 273, שייוחס למבקש - א.ש.)

           מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 30.11.2010, פונתה משפחתו של המבקש ממרכז הקליטה במבשרת ציון. המבקש, שהיה שתוי, סירב להתפנות מהמקום, איים על מנהל מרכז הקליטה ואף התקוטט עם אביו החורג, אשר הגיע למקום כדי לפייסו.

           מאוחר יותר, משהוזעק למקום השוטר, עוז ארבל (להלן: השוטר), ושאל את המבקש לפשר התנהגותו, תקף אותו המבקש וקרע מחולצתו את שרוך השיטור. השוטר הודיע למבקש, כי הוא עצור בגין תקיפת שוטר, אך הלה לא נשמע לו והמשיך לתקוף אותו. לבסוף, הצליח השוטר, בסיוע מספר עוברי אורח, להשתלט על המבקש "ולהכניסו למבנה סמוך", כאשר גם אז המשיך המבקש להשתולל, ניסה לברוח, וכן קילל וגידף את השוטר.

           לאחר מספר דקות, הגיעו לזירת האירוע מתנדב ושוטרת נוספת בניידת תגבור, ומשהבחינו במבקש כשהוא מתגושש עם השוטר, הם השתלטו עליו והכניסו אותו לניידת, בעודו משתולל, בועט בשוטרים ברגליו, ומנסה לנגוח אותם בראשו.  

3.             במהלך הדיון בבית משפט השלום, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו: עובדות כתב האישום יתוקנו לנוסח המפורט לעיל; המבקש יודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן; בית המשפט יתבקש להורות על עריכת תסקיר, אשר יעסוק בשאלת הרשעתו של המבקש ובעונש אשר יוטל עליו; התביעה תוגבל בטיעוניה לרף עליון של עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, בעוד שההגנה תהא חופשית בטיעוניה. ביום 4.7.2012, קבע בית משפט השלום כי המבקש ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן, והורה על עריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו.

4.             מתסקיר שירות המבחן, מיום 5.3.2013, עולה, כי המבקש הינו רווק כבן 23 שנים, אשר מתגורר בבית הוריו במעלה אדומים ועובד לפרנסתו כמחסנאי בירושלים. עוד עולה מהתסקיר, כי משפחתו של המבקש, הכוללת את הוריו וארבעת אחיו ואחיותיו, עלתה לארץ לפני כ-5 שנים מאתיופיה. שירות המבחן מצא, כי מדובר בצעיר נורמטיבי, אשר קיבל אחריות על מעשיו והביע חרטה בגינם. עוד נמצא, כי המבקש נוהג לשתות אלכוהול באופן מזדמן בלבד, ואין לו "בעיית אלכוהול". עברו הפלילי של המבקש נקי. סיכומו של דבר, לנוכח גילו הצעיר של המבקש, אורח חייו התקין וקבלת האחריות על ביצוע העבירה, המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתו של המבקש, ותחת זאת להוציא צו שירות לתועלת הציבור, בהיקף של 100 שעות. 

5.             בהכרעת הדין, מיום 24.4.2013, קבע בית משפט השלום, כי חרף המלצת שירות המבחן, יש להרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו. בית משפט השלום ציין בהכרעת דינו, כי "העבירה בה הורשע [המבקש] של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו במטרה להכשילו, עת היה בגילופין, אינה עומדת בשום אופן בתנאי הלכת כתב". (הכוונה לע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב(3) 337 (1997) (להלן: הלכת כתב) - א.ש.).

           באותו מעמד, ניתן גזר הדין בעניינו של המבקש, והושתו עליו העונשים הבאים: 100 שעות שירות לתועלת הציבור במסגרת עיריית מעלה אדומים; ושני חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של שנתיים, לבל יעבור את העבירה בה הורשע.

6.             המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על הכרעת דינו של בית משפט השלום. בפסק דינו, מיום 22.5.2013, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, בקובעו כי היה מקום להרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו "בשים לב למהות העבירה ולהתנהגותו של [המבקש] אשר תקף שוטר בעודו בגילופין והשתולל, באמצעות בעיטות ברגליו וניסיון לנגוח את השוטר בראשו". לאור זאת, נמצא כי אין מקום להתערבות בהכרעת הדין. עם זאת, ולאור רצונו של המבקש להתגייס לצה"ל, המליץ בית המשפט לצה"ל לגייסו, ככל שהדבר אפשרי מבחינת שלטונות הצבא.

בקשת רשות הערעור

7.             ביום 3.7.2013, הגיש המבקש, באמצעות בא-כוחו, עו"ד ישי שרון, את בקשת רשות הערעור המונחת לפניי. בלב הבקשה עומדת הטענה, לפיה, עולה מפסקי הדין שניתנו על-ידי הערכאות הקודמות, כי בעבירה שעניינה תקיפת שוטר, לעולם אין להימנע מהרשעה. זאת, כך נטען, בניגוד להלכה הפסוקה, המורה על ענישה אינדיבידואלית, ובכלל זה גם בסוגיית ההימנעות מהרשעה. בנוסף, טוען המבקש, כי יש להתחשב בנסיבות חייו (כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן) ובמשמעותה של ההרשעה לגבי האופק התעסוקתי הפרוש בפניו, כעולה חדש מאתיופיה. טעם נוסף עליו עומד המבקש, הינו האינטרס המיוחד של קליטת קבוצת העולים החדשים מאתיופיה, עליה הוא נמנה, לחברה הישראלית. לפיכך, סובר המבקש, כי יש לבכר, במקרה דנן, את אינטרס השיקום על פני שיקולי ענישה אחרים, דבר המטה את הכף "לטובת הימנעות מהרשעה בדין".

דיון והכרעה

8.             לאחר עיון בבקשה, כמו גם בצרופותיה, הגעתי למסקנה כי היא אינה מקיימת את התנאים אשר נקבעו בפסיקה לקבלת רשות ערעור בפני בית משפט זה, ולפיכך דינה להידחות.

           הלכה מושרשת היא, כי רשות ערעור בפני בית משפט זה, שמורה אך לאותם מקרים מיוחדים, שבהם מתעוררת שאלה משפטית נכבדה או סוגיה ציבורית כבדת משקל, החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה, וכן במקרים, חריגים ונדירים, בהם עולה חשש כי למבקש נגרם עיוות דין או אי-צדק (ראו, מבין רבים, רע"פ 4192/13 טרכטנברג נ' מדינת ישראל (4.8.2013); רע"פ 2956/13 דמקני נ' הועדה לתכנון ובניה תל אביב-יפו (31.7.2013); רע"פ 3857/13 יצחקיאן נ' מדינת ישראל(30.7.2013); רע"פ 3711/13 הושיאר נ' מדינת ישראל (16.7.2013)). סבורני, כי, חרף ניסיונותיו של בא-כוחו של המבקש לעטות על הבקשה כסות של סוגיות עקרוניות ושאלות ציבוריות רחבות היקף, הבקשה נוגעת, בעיקרו של דבר, לעניינו הפרטי של המבקש, ומטעם זה בלבד, דינה להידחות.

           למעלה מן הצורך, אציין כי גם לגופו של עניין אין כל ממש בבקשה. כזכור, טענתו המרכזית של המבקש הינה, כי פסיקת הערכאות הקודמות בעניינו הייתה נחרצת מידי, מנוגדת להלכה הפסוקה, ועלולה לגרום להשלכות רוחב חמורות. טיעונים אלו אין בידי לקבל, שכן ההתייחסות בפסקי הדין, הן של בית משפט השלום והן של בית המשפט המחוזי, נוגעת אך ורק לעניינו של המבקש ולמעשים החמורים המיוחסים לו, ואין בהם משום קביעת עמדה עקרונית לגבי העבירה שעניינה תקיפת שוטר, כמחייבת, בכל מקרה ומקרה, להרשיע את הנאשם בדינו.

           התשתית ההלכתית בנושא ההימנעות מהרשעה הונחה במסגרת הלכת כתב, בגדרה נקבעו שני תנאים מצטברים להימנעות מהרשעה: ראשית, על עצם ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם; ושנית, על סוג העבירה המיוחסת לנאשם, להיות כזה המאפשר, בנסיבות המקרה, להימנע מהרשעה, מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים. ברבות השנים, נקבע על-ידי בית משפט זה כי הימנעות מהרשעתו של נאשם בגיר, אשר ביצע עבירה פלילית, הינה בגדר צעד חריג ויוצא דופן, אשר יינקט במשורה ורק במקרים מיוחדים במינם, כאשר הכלל הוא, כי יש למצות את ההליך הפלילי "בדרך של הרשעתו וענישתו[של העבריין] כחלק מהליך אכיפת חוק שוויוני וכחלק מאינטרס ההרתעה" (ע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 869, 876 (2004), וראו גם, רע"פ 8627/12 הנסב נ' מדינת ישראל (31.12.2012); רע"פ 5500/12 בבחי נ' מדינת ישראל(3.9.2012); רע"פ 654/13 אבו בכר נ' מדינת ישראל (26.2.2013)).